<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן שי"ג</h1>
<h2>דף עו.</h2>
שאלת נשבר העצם במקום צומת הגידין וצומת הגידין קיימין ואין עור ובשר חופה רובו אם כשר אם לאו. תשובה מחלוקת ישנה היא בין רש"י ז"ל והגאונים ז"ל שרש"י ז"ל אוסר והגאונים מתירין. ודברי הגאונים ז"ל מפני שסמכו לפסוק הלכה כעולא דפירש משנתנו דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טרפה, באי זו ארכובה אמרו שכנגדה בגמל נכר, ומשום דאקשי ליה עולא לרב יהודה מלישנא דמתניתין ואתקשי, ולישנא דרב פפא נמי משמיה דרב יהודה אמר רב כעולא אתיא, לפיכך פסקו להקל שאם נשבר העצם האמצעי שבו צומת הגידין והצומא קיימת כשרה, ואפילו נחתכו רגליה לגמרי באותו עצם ולמעלה ממקום שכלין הגידין כשרה. אבל אם נחתכו במקום צומת הגידין טרפה ולא מחמת שבירת העצם אלא מחמת נטילת הגידין, זו היא שיטתן של גאונים ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ח משחיטה הי"א] וכן נראה מהלכות רב אלפסי ז"ל שלא הביא בהלכות אלא לישנא דרב פפא. אבל רש"י ז"ל פוסק כלישנא דרב יהודה אמר רב דאמר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה ובאי זו ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש, ולמעלה מאותה ארכובה כלומר שנחתך העצם האמצעי שבו צומת הגידין טרפה באי זה מקום שנחתך ולא משום חתכת צומת הגידין בלבד אלא אפילו הם קימים אלא שנחתך העצם למעלה מצומת הגידין טרפה. ונראין לי דברי רש"י ז"ל עיקר וכן אני עושה מעשה כדבריו. ויש לי ראיות לדבריו, חדא דכל תרי לישנא בדאוריתא הלך אחר המחמיר ואף על פי שהקשה לו עולא לרב יהודה מלישנא דמתניתין ולא אשכח ביה פירוקא מכל מקום לא אשכחן דהדר ביה ומשום קושיא לא דחינן אוקמתיה דרב יהודה דלחומרא כיון דלא אשכחן לדידיה דהדר ביה בהדיא. ועוד מדאיפליגו רב ושמואל גבי נשבר העצם רב אמר למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור ושמואל אמר אפילו למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת, ואתקיף רב נחמן ולשמואל יאמרו אבר שממנה חיה מוטל באשפה והיא מותרת, ואם כדברי הגאונים ז"ל דלמעלה מן הארכובה ולמטה מן הארכובה היינו ארכובה שכנגדה בגמל נכר אפילו לרב נמי קשיא, דהא אפילו לרב אם נשבר העצם האמצעי שבו צומת הגידין ויצא לחוץ והצומא קיימת האבר עצמו אסור ובהמה מותרת ואף על פי שמאותו אבר היא חיה דהא אית ביה צומת הגידין, ואם כן תיקשי אפילו לרב השתא אבר שממנה חיה מוטלת באשפה והיא מותרת. אבל לדברי רש"י ז"ל ניחא דלא התיר רב אלא בארכובה הנמכרת עם הראש שאינה חיה מאותו אבר כלל. וזו נראת לי ראיה חזקה וראוי לסמוך עליה. ומלשון רש"י עצמו נראה שגם הוא ז"ל הרגיש בראיה זו ותלה טעמו שכך כתב הוא ז"ל ולקמן פסיק הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם כל שכן בשנחתך לגמרי ע"כ לשון הרב ז"ל, נראה מלשונו שדקדק מפלוגתיהו דרב ושמואל כמו שכתבתי ונראין דבריו.
